<h1>חוקות הדיינים סימן רצ"ב</h1>
<h2>דף נב:</h2>
בעל שלא כתב לאשתו השניה בכתובתה בנין דיכרין דתהויין ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך יותר על חולקיהון דעם אחיהון חייב מפני שהוא תנאי ב"ד שתקנו בתורת נכסי צאן ברזל ואח"ך חולקין בשוה שאר הירושה עם אחיה[ם] (שהיה) [שהיו] לו מאשתו ראשונה וזה תקנו כדי שיקפוץ ויתן לבתו נדונייא יפה כמו שהיה נותן לבנו משום דכשיודע אביה שכתובתה וכל מה שנתן לה בנדונייה אם תמות בתו בחיי הבעל שהבנים שיהיו לו ממנה יירשו כתובתה ונדונייתה [כיצד נשא אשה כתובתה ונדונייתה] אלף דינרין וילדה בן ומתה בחייו [ואח"כ נשא אשה אחרת כתובתה ונדונייתה מאתיים והולידה בן ומתה בחייו] ואח"ך מת הוא והניח אלפים דינרין בנו של הראשונה יורש אלף דינרין של כתובת אמו ובנו של השניה יורש מאתיים דינרין של כתובת אמו והשאר חולקים אותה בשוה נמצא ביד בן של הראשונה אלף וארבע מאה דינרין וביד בן השניה שש מאות דינרין וכן אם הכתובה של הב' היה של אלף דינרין ושל הראשונה מאתיים נוטל הבן של השניה אלף והבן של הא' מאתיים והשאר חולקין בשוה נמצא ביד בן השניה אלף וד' מאות וביד בן הראשונה ו' מאות ובד"א כשהניח יותר על כדי שיווי שתי הכתובות דינר א' או יותר כדי שירשו המותר בשוה אבל אם לא הניח יותר דינר חולקין אותו בשוה משום דאם אלו יורשים כתובת אמן ולא ישאר דינר א' כדי שירשו אותה ושיחלוקו אותה בתורת ירושה נמצא שתנאי זה שתקנו חכמים מבטל חלק ירושה בין הבנים שהוא מן התורה ולפיכך חולקים כל הנכסים בשוה ואסיקנא בגמרא דכתובת בנין דכרין אינה נוהגת אלא מן הקרקעות שהניח להם אביהם אבל לא מן המטלטלין כך איפסקה הלכתא בגמ' בפ' (אעפ"י) [מי שהיה נשוי] (צ"א ע"א) יש מי שאומר דבזמן הזה לא נהגו לגבות כתובת בנין דכרין משום דכיון שהטעם הוא כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו עכשיו אין צריך בזה שכבר נהגו ליתן לבנות נדונייא גדולה ואפילו יותר ממה שתקנו חז"ל אלא ודאי כל הבנים חולקים בשוה אלא [אם] כתב לה בפירוש כן דעת הרב אב ב"ד ז"ל ורבי' חנניא גאון ז"ל אבל רי"ף ור"מ ורי"ץ ן' גיאות ז"ל פסקו שנוהג בזמן הזה כתובת בנין דכרין אעפ"י שלא כתב לה וכן עיקר.
